גזר דין בתיק תפ"ח 1030/07

1.          הנאשמים הודו והורשעו במסגרת הסדר טיעון בעבירה נשוא כתב האישום המתוקן, בחבלה חמורה כשהעבריין נושא נשק, עבירה לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף      335(א)(ב) לחוק העונשין.

2 .         עובדות כתב האישום המתוקן הן כדלקמן:

ביום 2.3.07 בשעות הצהרים הגיע המתלונן לביתו של סמי צלח שביפו. בסמוך למועד הנ"ל אסף נאשם 1 במכוניתו את נאשם 2 ואדם נוסף. נאשם 2 הצטייד באקדח על דעתו ובהסכמתו של נאשם 1, הנאשמים והאחר נסעו במכונית לבית בו שהה אותה עת המתלונן.

הנאשם 1 עצר מכוניתו סמוך לפתח הבית. נאשם 2 יצא מהרכב ונכנס אל הבית חמוש באקדח בעוד נאשם 1 והאחר ממתינים לו מחוץ לבית על מנת למלטו מהמקום.

נאשם 2 עלה במדרגות הבית, נכנס למבואה בגרם המדרגות, מחוץ לדירה בה שהה אותה עת המתלונן וירה במתלונן מספר יריות. מיד לאחר הירי יצא הנאשם 2 מהבית, נכנס למכונית בה המתינו לו נאשם 1 וכולם יחד נמלטו מהמקום.

כתוצאה מהיריות נגרמו למתלונן פצעי שפשוף והוא הובהל לבית-חולים וולפסון.

3 .         לענין העונש הסכימו הצדדים כי בנוגע לנאשם 1 יעתרו במשותף לעונש של שנתיים מאסר בפועל וכן מאסר מותנה. בנוגע לנאשם 2, התביעה תעתור להשית על הנאשם 2, עונש של מאסר בפועל לתקופה של ארבע וחצי שנות מאסר והתקופה דנן תכלול הפעלת מאסר מותנה בת.פ. 2359/06 של בית משפט השלום ברמלה, לתקופה של שלושה חודשים וכן מאסר מותנה. הסניגור יהיה רשאי לטעון לעונש כרצונו. והסניגור עתר לבית המשפט להטיל על הנאשם 2 עונש מאסר הדומה לעונש המאסר שהוסכם עליו, לגבי נאשם 1.

לדברי ב"כ המאשימה הנימוקים להסדר הטיעון הינם קושי ראייתי והרצון להמנע מהעדת המתלונן.

התובעת הדגישה כי קיים שוני מהותי בין שני הנאשמים. לגבי נאשם 1 יש להתחשב בכך שלחובתו הרשעה קודמת אחת בלבד, ואחת המאוחרת לאירוע הנדון, בגילו הצעיר וכן בעובדה שלא הוא זה שירה במנוח, אלא המתין ברכב.

בנוגע לנאשם 2 העתירה היא לגזור עליו ארבע וחצי שנות מאסר וזאת בהתחשב בהרשעותיו הקודמות 5 במספר ורישום פלילי נוסף בגין סחיטה והחזקת סכין. כן תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה של 3 חודשים.

4.         העבירה בה הורשעו הנאשמים ונסיבותיה חמורות ביותר. השניים תיכננו את ביצוע מעשה העבירה לפרטי פרטיו, בקור רוח ובתעוזה. הנאשם 2 הצטייד מבעוד מועד באקדח, והשניים נסעו לביתו של המתלונן. הנאשם 1 המתין ברכב כאשר הנאשם 2 עלה לדירה וירה מספר יריות במתלונן.

מכתב האישום אנו למדים כי למעשה דנן לא קדמה התגרות ואף לא ידוע המניע, אם היה כזה, למעשה דנן.

רק בדרך נס, למרות השימוש בנשק חם, לא נגרם למתלונן או לאנשים אחרים ששהו בבית באותה העת, נזק חמור יותר.

הלכה פסוקה היא כי יש להחמיר בעונשם של הללו המבקשים ליישב את חילוקי הדעות ביניהם וסיכסוכים של מה בכך, בדרכי אלימות בין באמצעות נשק קר או חם.

בתי המשפט התריעו לא פעם על התופעה הנוראה והקשה דנן שפשטה בחברתנו, וציינו כי שומה על בית המשפט להלחם בתופעת האלימות ולשוות לנגד עיניו לא רק את הנאשם וצורכי שיקומו כי אם גם את הנפגעים ממעשיו. כן יש להתחשב בעקרון ההרתעה על מנת להגן על בטחון הציבור ושלומו. (ראה: ע"פ 2909/04 פנחס סדון נ' מדינת ישראל וע"פ 5753/04 מדינת ישראל נ' רייכמן (טרם פורסם).

5 .         יש ממש בדברי ב"כ המאשימה, אין ספק כי עניינו של הנאשם 1 שונה באופן מהותי מענינו של הנאשם 2. יש להתחשב בגילו הצעיר - יליד 1988 בעובדה שלא הוא זה שירה במתלונן ואף עברו הפלילי איננו מכביד, ויש לו הרשעה קודמת אחת בלבד.

אכן לא ניתן להתעלם מתוכן תסקיר שרות המבחן לפיו הנאשם 1 אינו לוקח אחריות על התנהגותו, נוטה לצמצם חומרתה ומעורבותו בביצועה, והוא נעדר מוטיבציה פנימית ויכולת לבחון לעומק את הבעייתיות שבהתנהגותו ולכן אף אין המלצה על התערבות טיפולית.

באשר לנאשם 2 - הנאשם 2 הינו יליד 1983 מבוגר בחמש שנים מנאשם 1, לחובתו נרשמו 5 הרשעות קודמות ורישום פלילי אחד בגין תקיפות, איומים, החזקת סכין, הפרת הוראה חוקית, החזקת סמים, התפרצות ועוד. כמו כן תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, שנלקח בחשבון במסגרת הסדר הטעון המוצע.

ב"כ הנאשם 2 עותר לבית המשפט לגזור עליו עונש מאסר שלא יעלה על תקופת המאסר שנגזר על הנאשם 1.